cover

שיתוף של אמא לילד עם קושי במיומנויות חברתיות

 

 אני אמא לשחר, היום כבר בכיתה ט, שהשתתף בקבוצת מיומנויות חברתיות במרכז גאיה.
רציתי לשתף אמהות כמוני בדרך שעברתי, כדי שאולי אוכל לחסוך קצת כאב…
ולהושיט קצת עזרה לאמהות לילדים עם קושי במיומנויות חברתיות, כמו הקושי של שחר.

כששחר נולד, בן בכור, ההתרגשות היתה עצומה! אני זוכרת את התחושה כשעוד הייתי בבית החולים והלכתי לקחת אותו מהתינוקייה,
הרגשתי כאילו אני הולכת על ענן, שנפל בחלקי אוצר יקר. אושר.

הילד הזה היה (ועד היום) מתנה אמיתית, בגיל שבועיים התחיל לחייך ומאז לא הפסיק, בגיל חודש התחיל להתגלגל מצחוק,
אנשים היו עוצרים אותנו ברחוב, מציצים לתוך העגלה, לא מאמינים. ילד מאושר.

הסדקים באושר החלו להתגלות כשהיה בן 5 בערך, אחרי כמה תקריות הכי נורמליות עם ילדים אחרים (לא רצו לשחק איתו או משהו כזה),
גיבש בליבו הקטן החלטה שילדים אחרים לא רוצים להיות חברים שלו ושהוא צריך להמנע מלהיפגע שוב.
וככה מול עיני, הילד השמח, שהיה מרכז העניינים במשפחה ובגן, שידעתי וראיתי עד כמה הוא אוהב חברה ולצחוק ולשחק,
הפך להיות בודד, עומד בצד בגן, משחק לבד, לא נפגש עם חברים כמעט. מילד ששולט חברתית הפך לילד עם קושי בולט במיומנויות חברתיות.

הוא אף פעם לא יזם קשר בחצר של הגן או בהפסקות בית הספר, אף פעם לא התקשר לאף ילד להציע לו להיפגש
ולא ניגש לילדים לדבר או לשחק. רק אם פנו אליו, דיבר.
בכל פעם שהצטרפתי לפעילות של הגן ואחר כך בית הספר נחמץ ליבי, אני רואה אותו לבד.
ואני מכירה אותו, אני יודעת כמה הוא ילד חברותי ידידותי אוהב אנשים צריך חברה.
אני יודעת כמה הוא חכם, מקסים, טוב לב, רגיש, כמה יש לו להציע לאחרים.

ניסיתי לתווך לו ילדים אחרים, דיברתי עם אמהות, ניסינו לתאם וככל שהתאמצתי והזעתי, הוא הסתגר יותר.
מתוך ההשתקפות שלי בעיניו נראתה אמא דואגת, עצובה, לחוצה, אז כנראה שהמצב לא טוב…
והמסר הזה מן הסתם, רק החמיר את המצב והלחיץ אותו עוד יותר.

פעם אחת כל כך לחצתי עליו להתקשר לאחד הילדים, אמרתי לו שאתן לו כל דבר שהוא רוצה, הסכמתי אפילו ללכת איתו ללונה פארק.
הוא התקשר בקושי רב, קבע עם הילד. כשהיום של הפגישה הגיע, הילד אמר לו בבית הספר שהוא לא יכול להגיע.

אז הבנתי שאני חייבת להרפות את הלחץ ושכדאי שנעזר במישהו חיצוני. אני רק עושה יותר נזק. הוא כבר היה בכיתה ו'…
ואני מצטערת שלא הגעתי להבנה הזו מוקדם יותר, כי אפשר לעזור לילד עם קושי במיומנויות חברתיות, את זה גיליתי מאוחר יותר

היה לי חשוב שיצטרף לקבוצת מיומנויות חברתיות במיוחד לקראת העלייה לחטיבת הביניים,
רציתי שיקבל ליווי ויקבל ביטחון עם המעבר הזה למקום חדש. רשמתי את שחר לקבוצת מיומנויות חברתיות במרכז גאיה,
המנחות נטע ואיילת המקסימות קיבלו אותו בחיוך רחב, מהרגע הראשון הוא הרגיש בבית.
קודם כל אתחיל ואומר שהקבוצה הזאת בעיני הצילה אותו. לראשונה אי פעם חווה חוויה מתקנת, שבה הוא מרגיש חופשי ומשוחרר בקבוצה של ילדים בני גילו,
הוא לראשונה הרגיש שילדים בני גילו מקבלים אותו, אוהבים אותו, שהוא יכול להיות הוא עצמו בלי לחשוש.

המקום המוגן הזה שקבוצת מיומנויות חברתיות איפשרה, היה בפני עצמו חוויה מרפאת, זה היה אולי הצעד החשוב ביותר בשינוי.
ההבנה שלו שילדים כן מקבלים אותו, כן רוצים להיות איתו ונהנים בחברתו והמודעות לכך שמי שלא מאפשר לילדים אחרים להגיע אליו זה הוא עצמו.
את התובנה הזאת אני לא יכולתי לתת לו במילים שלי, של אמא אוהבת ודואגת. את זה הוא היה צריך ללמוד ולחוות על בשרו.

וזה מה שקרה. אני לא יכולה לומר שהילד הפך את עורו, הוא עדיין שקט וביישן יחסית ואני מבינה שאני צריכה לקבל את זה, כי זה מי שהוא.
אבל התחושה הפנימית שלו שונה, הביטחון שלו בעצמו עלה, הוא הרבה יותר מאושר, יש לו מעט, אבל יש לו שניים שלשה חברים טובים (אחד מהם הוא ילד שהכיר בקבוצה)
ובאופן מפתיע גם העלייה לחטיבת הביניים עשתה לו רק טוב! האפשרות הזאת לפתוח דף חדש, עם ילדים חדשים שלא תייגו אותו עדיין היא הזדמנות מצוינת.
מהילד השקט בכיתה, שקולו לא נשמע, פתאום הפך לחכם של הכיתה, משתתף, פעיל ושואב ביטחון מנקודת החוזק הזאת שלו. הילד מצא את מקומו .

אני חייבת תודה גדולה לנטע ואיילת המקסימות, שהנחו את קבוצת מיומנויות חברתיות בגאיה ושאיפשרו את כל זה ופתחו לו את הדלת לתובנות החדשות שקיבל.
אני ממליצה בכל לב לפנות להתייעץ עם אנשי מקצוע ואם צריך, אז לתת עזרה לילדים ואין כמו כוחה של קבוצה במיוחד כשהנושא שלה הוא מיומנויות חברתיות
ואז עצם ההשתתפות בקבוצה היא כבר חצי הדרך לשינוי…

לחצו לקריאה על קבוצות מיומנויות חברתיות במרכז גאיה

צור קשר