גיל שנתיים מכונה גם "גיל שנתיים הנורא", ואפשר להודות שהוא זכה בכינוי הזה בצדק. בגיל שנתיים, הילדים שלנו עוברים כמה תהליכים במקביל, שמובילים לא פעם להתפרצות של התקפי זעם. אז מה בדיוק גורם להתקפי הזעם האלה, המכונים גם טנטרום? מה אפשר לעשות כהורים מול התקפי זעם אצל ילדים בני שנתיים? מתי צריך לפנות לטיפול מקצועי? כל התשובות כאן.
התקפי זעם הם אף פעם לא דבר שקל להתמודד איתו, וכשזה מגיע מהילדים שלנו זה מסובך פי כמה. מצד אחד, אנחנו רוצים לענות על הצרכים של הילדים שלנו ושאיפתנו היא שהם ירגישו טוב ויהיו רגועים אנחנו גם נכונים להשקיע בכך כמעט כל מאמץ שעולה בידינו. מצד שני, אנחנו גם רוצים לחנך את ילדינו ולסגל להם הרגלים בריאים, ובוודאי שאיננו מעוניינים להרגיל אותם למצב בו התקפי זעם שהם חווים מובילים לתוצאה רצויה מבחינתם. כך, נוצר מצב שהורים רבים מרגישים חסרי אונים מול ילדם הרך החווה התקף זעם. זהו מצב שצריך לדעת איך להתמודד איתו ואיך לטפל בו. אם רציתם לדעת עוד על התקפי זעם אצל ילדים בני שנתיים, הגעתם למקום הנכון.
מה זה בדיוק התקף זעם?
התפרצות או התקף זעם של ילד הם מצב שכמעט כל הורה מכיר היטב. התקף זעם שכזה, שמוכר גם בשם הלועזי טנטרום, הוא מצב בו הילד מגיב לסביבה שלו בצורה כועסת ואפילו אלימה, באופן שנדמה כמעט כבלתי נשלט עבור מי שמסתכל על הסיטואציה מבחוץ. התקפי הזעם האלה יכללו כמעט תמיד בכי וצעקות, ויתכן שיתבטא גם בקללות, בעיטות ואגרופים ואפילו התנהגות אלימה כלפי אחים או חברים. זהו מצב שהורים עלולים להרגיש חוסר אונים של ממש מולו, בשילוב תחושות קשות כלפי עצמם או כלפי הילד. בתור התחלה, חשוב להדגיש שלא מדובר במצב חריג או יוצא דופן, ושילדים רבים חווים התקפי זעם שכאלה סביב גיל שנתיים. התקפי זעם כאלה לא מעידים על הבריאות הנפשית של הילד או על איכות ההורות של ההורים, וברוב המקרים מדובר במצב חולף שהילד גדל ולומד כיצד לווסת בצורה נכונה. ועדיין, חשוב להבין מה גורם למצב הזה ומה אפשר ונכון לעשות מולו.
מה מוביל להתקפי זעם דווקא בגיל שנתיים?
גיל שנתיים ידוע בקרב הורים גם בתור גיל שנתיים הנורא, ויש לכך כמה וכמה סיבות. בגיל הזה, הילדים שלנו לומדים להיות קצת יותר עצמאיים, ומפתחים מודעות גבוהה יותר לעצמם ולסביבה שלהם. בשלב זה, בו הילדים שלנו לרוב מתחילים להיות יותר תקשורתיים, הם כבר יודעים לרוב להביע את הצרכים שלהם בצורה מילולית, גם אם מעט מוגבלת. מבחינה רגשית, הם לומדים להבין וליהנות מתשומת לב, ולחפש את תשומת הלב הזו מהסביבה שלהם, בדגש על הורים ואנשים קרובים אחרים. מלבד זאת, הילדים גם מתחילים להבין טוב יותר קשרים של סיבה ותוצאה – הם מבינים שהתנהגויות מסוימות מובילות לתוצאות מסוימות מצד הסביבה שלהם, ולומדים (בצורה מודעת או לא מודעת) גם איך לנצל את הקשרים האלה.
מנגד, גיל שנתיים הוא עדיין גיל צעיר מדי בשביל להבין קודים חברתיים (כיצד נהוג להתנהג במקום ציבורי, למשל), ומלבד זאת זהו גם שלב מוקדם מאוד בהתפתחות מה שמכונה ויסות רגשי. כלומר – הילדים שלנו מבינים יותר טוב איך להביע את הרגשות שלהם ומה הם רוצים בכל רגע נתון, אבל לא מבינים מספיק טוב איך נכון להתנהג בשביל לקבל מה שהם רוצים, וה"ווליום" שבו הם מביעים את הרגשות האלה עדיין לא מאומן מספיק. כל הנסיבות האלה יחד מצטרפות למה שאנחנו מכירים בתור התקפי זעם.
תגובה הורית נכונה להתקפי זעם בגיל שנתיים
יש הרבה מאוד גישות שמתייחסות להתנהגות הורית נכונה מול התקפי זעם של בני ובנות שנתיים, ואפשר להגיד שאין אמת אחת וחד משמעית לגבי הדרך הנכונה לפעול. עם זאת, יש כמה וכמה מוסכמות בקרב מומחי התפתחות בגיל הצעיר, שיכולות לסייע מאוד להורים שמרגישים חסרי אונים מול התקפי הזעם של הילד שלהם.
דוגמה בולטת לכך היא שילד בהתקף זעם לא צריך לקבל את מה שהוא רוצה באותו הרגע. אם הילד שלכם רוצה גלידה, ואתם לא מביאים לו גלידה, אסור שילמד שהתקף זעם קיצוני הוא מה שיביא לו בסופו של דבר גלידה. ההפך הוא הנכון – ההתנהגות ההורית הנכונה במצב זה דווקא תבהיר שכל עוד הילד צועק ומשתולל הוא לא יקבל את מה שהוא רוצה, ושההתנהגות ההפוכה בדיוק היא זו שתקנה לו את מחוז חפצו.
עוד הסכמה יחסית רחבה היא שלאלימות אסור להגיב באלימות. ילד שצועק, מרביץ ומשתולל לא יכול ללמוד שהתגובה הנכונה לכך היא צעקות והשתוללות, וכמובן שגם לא אלימות פיזית (אם כי זה מובן מאליו). ילד בגיל שנתיים סופג את ההתנהגות של הסביבה שלו ובמיוחד של ההורים שלו. אם מה שאנחנו מלמדים אותו בהתנהגות שלנו (גם אם לא במילים שלנו) הוא שצעקות והשתוללות הם דרך תקשורת לגיטימית בין מבוגרים לבין עצמם ובין מבוגרים לילדים – לא נוכל לצפות שהוא ינהג בצורה אחרת. מענה לצעקות של הילד בצעקות של ההורה הוא אם כן בעל פוטנציאל נזק לטווח הארוך.
עוד טיפ שיכול להיות חיוני הוא להתנהג בצורה אמפתית, אך להציב גבולות ברורים. ילד בהתקף זעם צריך להבין שהוא מוגן, וצריך להבהיר לו שאנחנו מבינים את התסכול והכעס שלו. מצד שני, גם צריך להיות ברור לו שהוא לא יקבל את תשומת לב ואת המענה לצרכים שלו ככל שהוא משתולל. בגיל שנתיים ילדים לרוב מגיבים בצורה צייתנית מאוד לגבולות שמובהרים להם היטב – כך שחשוב להקפיד על הגבולות האלה, תוך שאנחנו מתנהגים לילד בצורה אמפתית.
אילו מצבים צריכים להדליק נורה אדומה?
על אף שבמרבית המקרים אין סיבה לדאוג מהתקפי זעם חולפים בגיל שנתיים, ישנם גם מצבים חריגים בהם צריכה להידלק לנו נורה אדומה. מצבים שבהם הילד לא מצליח לתקשר באופן תקין לגילו וגם סובל מהתקפי זעם קיצוניים ושכיחים, יכולים להעיד על בעיה תקשורתית ועל בעיה בוויסות הרגשי, עד כדי הפרעות הקשת האוטיסטית שמתחילות להתבטא בערך בגיל הזה.
כמו כן, ישנם גם ילדים שהתקפי הזעם שלהם הינם אלימים וקיצוניים בצורה בלתי-נשלטת, ללא מענה טוב להתנהגות הורית נכונה. מצבים כאלה יכולים להעיד על קשיים רגשיים והתפתחותיים, שאצל מבוגרים יכולים להתבטא בסופו של דבר בהפרעת אישית אנטי-סוציאלית. בכל המצבים האלה, צריך להימנע מהתעלמות, ולפנות לטיפול מקצועי הולם.
בכל מקרה, במידה והתקפי הזעם מתרחשים על בסיס יומי או כמעט יום יומי, פוגעים באיכות החיים של המשפחה ומקשים עליכם, מומלץ לפנות לייעוץ והדרכת הורים. ניתן לשפר ולשנות את המצב, ללמוד איך להגיב על מנת להפחית את ההתקפים.
מהן אפשרויות הטיפול במרכז gaya?
מרכז gaya הוא מרכז טיפולי רב-תחומי, בו פועלים אנשי ונשות מקצוע שמתמחים בין היתר באבחון ובטיפול בילדים. החל מטיפולים רגשיים, דרך טיפולי תקשורת ותמיכה ועד טיפולים משפחתיים – תוכלו למצוא אצלנו את כל סל הטיפולים שיכול להועיל לילד שסובל מהתקפי זעם בגיל שנתיים. מרגע הגעתכם אל מרכז gaya, תקבלו מעטפת רחבה שתסייע לכם בבחירת אופן הטיפול המתאים ביותר לילד שלכם ולמשפחתכם. לאחר היכרות ובחינה מעמיקה של הדברים, נתחיל בתוכנית הטיפול, כולל הדרכת הורים ונסייע לכם ולילדיכם לסגל הרגלים התנהגותיים בריאים וטובים יותר.
פנו אלינו לתיאום פגישת הערכה ראשונה והתחילו בשינוי! 09-8855246
