פחדים בגיל שנתיים
גיל שנתיים הוא גיל מוקדם מאוד בתהליך ההתפתחותי של ילדינו. בשלב זה הילדים שלנו מתחילים להביע באופן ברור יותר את אחד הרגשות החשובים ביותר של תהליך ההתפתחות – הפחד. פחדים הם חלק בלתי נפרד מחוויית החיים של ילדים וילדות בגיל זה, וברוב גדול של המקרים הם גם מהווים חלק מהתהליך הבריא של התפתחותם. אילו פחדים שכיחים במיוחד בגיל זה, ואילו מצבים צריכים להוות עבורנו נורה אדומה? ננסה לענות במאמר זה.
גיל שנתיים הוא הגיל שבו הילדים שלנו מתחילים לפתח, בצורה ראשונית ובסיסית ביותר, את העצמאות שלהם. זה הגיל בו הדמיון שלהם מתחיל לתפוס נפח משמעותי יותר בחוויה היום יומית שלהם, זה הגיל בו הם מתחילים לחקור ולבדוק דברים (לעתים גם כאלה שלא נרצה שיחקרו), וזה הגיל שבו הם מתחילים להרגיש פחד.
פחד הוא רגש טבעי, ובמידה רבה הוא רגש בריא וחשוב הן בקרב ילדים והן בקרב אנשים בוגרים. היכולת שלנו להיזהר מסכנה, לדוגמה, היא תולדה של פחד ושל ההבנה שלנו של מה מסוכן מתוך הפחד שלנו ממנו. את התכונות האלה בדיוק אנחנו מתחילים לפתח סביב גיל שנתיים, כשאנחנו מתחילים לראשונה לפחד מדברים שאנחנו מזהים כסכנה, ולעתים קרובות כהפרעה של השגרה הרגילה של חיינו.
הפחדים השכיחים ביותר בגיל הזה הם בראש ובראשונה פחד מפני נטישה, ומלבד הפחד השכיח הזה שכיחים גם פחד מפני החושך, פחד מרעמים וברקים ומרעשים חזקים. נסביר מעט יותר על כל אחד מהפחדים הללו.
כיצד מתבטאת חרדת נטישה בגיל שנתיים ומה גורם לה?
חרדת נטישה היא הפחד השכיח ביותר של ילדים סביב גיל שנתיים (עד גיל 3). בשלב זה של התפתחות הילדים שלנו, הם נקשרים אלינו כהורים בצורה אמיצה והדוקה מאוד. מצד שני, הגיל הזה הוא גם הגיל בו הם מתחילים לבלות זמן רב יותר לא בקרבת ההורים שלהם – אצל הסבים והסבתות, בפעוטון ובמסגרות אחרות. במקרים רבים, הניתוק מההורים גורם לתחושה עמוקה של פחד מפני נטישה של ההורים. חשוב להבין כי הפחד הזה לא יבוטא במרבית המקרים ביכולת של הילד להגיד שהוא פוחד להישאר לבד – זהו רגש מעט מורכב מדי מכדי שילד בגיל שנתיים יוכל לבטא אותו בצורה ברורה. בגיל שנתיים, הפחד הזה יתבטא בבכי, בקריאות לאמא ולאבא, לעתים אפילו בתגובה כועסת ונבגדת של הילדים (בעיקר בגיל מעט מתקדם יותר). חשוב להבין כי הפחד הזה הוא טבעי, וההתייחסות שלנו אליו צריכה להיות ככזה – ניגע בכך בהרחבה בהמשך.
פחד מפני החושך – פחד שכיח וטבעי
כמו חרדת הנטישה, גם פחד מפני החושך הוא פחד שכיח מאוד, שבדרך כלל הגיל הראשון בו הוא יתחיל להתבטא הוא סביב גיל שנתיים (אם כי הוא מאפיין במידה רבה יותר ילדים בגיל מעט יותר מתקדם). הגורם לפחד הזה הוא מעט שונה מחרדת הנטישה, שנובעת מההיקשרות של הילדים לדמויות ההורים. פחד מפני החושך נגרם לרוב כתוצאה מהפחד של הילדים שלנו מהבלתי ידוע. גיל שנתיים הוא הגיל בו הילדים שלנו מתחילים לפתח את עולם הדמיון שלהם, והחושך נותן כסות לפחדים לא רציונליים, שקל יותר לסתור באור. כשהילדים שלכם מתחילים להרגיש פחד מפני החושך סביב גיל שנתיים, התגובה שלהם גם כאן יכולה להיות תגובה לחוצה, בוכה וכועסת.
פחדים שכיחים נוספים בגיל שנתיים
בגיל שנתיים, הילדים שלנו מתחילים להבין בצורה יחסית טובה כיצד נראה המצב ה"טבעי" וה"רגיל" של חיי היום יום שלהם, והם מתחילים ליצור לעצמם את הרעיון של שגרה בעולם שמסביבם. בהתאם לכך, דברים שמפרים את אותה השגרה יכולים לגרום לילדים לתחושת פחד. כך לדוגמה מהווים ברקים ורעמים גורם פחד שכיח למדי בגיל זה. הרעש וההבזק של הרעם והברק מפרים את השגרה ואת הסדר הטבעי אליו הילדים שלכם מתחילים להתרגל, והתגובה שלהם לכך יכולה בהחלט להיות תגובת פחד. רעשים חזקים באופן כללי יכולים לגרום לתחושת חרדה אצל הילדים – גם חפץ נופל ונשבר, למשל.
אז מה עושים עם הפחד הזה?
בגיל שנתיים, הפחדים של הילדים שלנו הם דבר טבעי שבמרבית המקרים לא מהווה שום גורם מנבא או מקדים להפרעות חרדה עתידיות. בהתאם לכך, התפקיד שלנו כהורים הוא לא בהכרח לגרום לילדים שלנו לא לפחד מהדברים שמהם הם מפחדים – אלה הן תחושות טבעיות שאנחנו צריכים ללמוד ולדעת להכיל.
הדוגמה המוכרת ביותר לכך היא של חרדה של ילד מפני עזיבה ביומו הראשון בגן. ילדים רבים, ואולי אפילו רוב הילדים, יגיבו בצורה מפוחדת והיסטרית לכך שההורים שלהם רוצים לעזוב אותם במקום לא מוכר וידוע ביום הראשון בגן, במיוחד כשמדובר בסביבה שהם לא מכירים ובאנשים שהם לא מכירים. התגובה למצב זה תהיה, במקרים רבים, תגובה של בכי, של קריאה להורים ואולי אפילו של בריחה מהגננות והילדים האחרים בגן. התפקיד שלנו כהורים, עם כמה שזה מסובך ומורכב, הוא לתת לילדים שלנו להסתגל לסביבה החדשה שלנו. אנחנו צריכים לתת לילדים שלנו ביטחון בסיטואציה כזאת – לחבק ולנשק אותם ולהבטיח להם שנגיע קצת מאוחר יותר לקחת אותם, אבל מיד לאחר מכן אנחנו צריכים ללכת. רוב הילדים, במצב זה, יסתגלו תוך זמן קצר לסביבה החדשה שלהם ויתחילו להגיב ולתקשר עם הילדים ועם הגננות. למחרת, כשנשים את הילד בגן – רוב הסיכויים שהוא יגיב שוב בצורה מפוחדת, ועלינו לא להיבהל מכך, אלא להתנהג באותה צורה.
דרך התנהגות זו אנחנו נותנים לילדים להתמודד עם הפחד ולהסתגל לסביבה החדשה שלהם, אך גם מעניקים להם את הביטחון ואת ההיכרות עם הסיטואציה ועם החזרה שלנו בסופו של דבר. הדבר נכון גם בהתמודדות עם פחדים אחרים – לתת ביטחון אך גם לעודד התמודדות עם הפחד.
מתי הפחד הוא לא נורמלי, ודורש טיפול?
קיימים מצבים בהם אנחנו צריכים לטפל ברגשות הפחד של הילדים שלנו בצורה מקצועית. המצבים האלה יתקיימו בעיקר כאשר ישנה חריגה משמעותית מהנורמה ההתפתחותית של הילדים. כאשר ילד מגיב בצורה קיצונית שלא משתפרת כלל למצב של הישארות בגן או אצל סבא וסבתא, צריך לשקול אם יש לטפל בו באופן מקצועי. בגיל שנתיים לא תמיד יהיה קל לשים לב לכך, וכדאי להיות רגישים מאוד לשינויים בתגובה אצל הילדים שלנו. גם מצב בו הפחדים ההתפתחותיים הרגילים של הילדים ממשיכים גם כשהם גדלים מעבר לגיל האופייני, צריך להתריע לנו על צורך אפשרי בטיפול. ילד שחווה חרדה משמעותית מנטישה גם כשהוא מגיע לגיל גן חובה או אפילו לבית הספר, מהווה דוגמה טובה לכך.
לטיפול בפחדים אצל ילדים – מרכז gaya מעניק מענה מקצועי ורב-תחומי
מרכז gaya הוא מרכז טיפולי רב-תחומי עם צוות רחב ומגוון הכולל פסיכולוגים, פסיכותרפיסטים, תרפיסטים בהבעה ויצירה, מטפלים התנהגותיים, פסיכתרפיסטים גוף נפש ועוד. אנחנו מאמינים ביצירת מעטפת טיפולית שלמה והוליסטית ככל הניתן, שמסתכלת על הילד בהיבטים רגשיים, בריאותיים והתפתחותיים גם יחד. יחד אתכם, נבנה תכנית טיפול המותאמת באופן ייחודי לפחדים ולצרכים של הילד שלכם, ונלך צעד-צעד עד שנגיע לתוצאה הטיפולית הרצויה.
כשאתם פונים למרכז gaya, אתם יודעים שאתם מעניקים לילד שלכם את המעטפת הטיפולית השלמה והטובה ביותר.
פנו עכשיו לתיאום פגישת ייעוץ ראשונה בה נוכל להמליץ האם נדרשת התערבות מקצועית על ידי טיפול רגשי לילד/ה ו/או הדרכת הורים 09-8855246
